פסק-דין בתיק ב"ל 43080-01-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.11.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 36% נכות יציבה מיום 1.5.10 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        טעתה הוועדה עת ביצעה למערער בדיקה פסיכיאטרית על ידי פסיכיאטר שאינו דובר שפת המערער. טעתה הוועדה עת ביצעה למערער בדיקה שטחית של דקות ספורות.

2.2        טעתה הוועדה עת דחתה את הנאמר בתיעוד הרפואי שהציג המערער וזאת ללא כל נימוק ו/או ביסוס.

2.3        טעתה הוועדה עת קבעה כי בעובדה שהמערער זוכר את פרטי תאונת העבודה שעבר יש כדי להשליך על קביעת הנכות. המערער יטען כי אין הוא טוען לבעיות בזיכרון אלא לתגובה דיכאונית הנובעת ממצבו הבריאותי והמשפיעה על מסוגלותו לעבוד.

2.4        משהוועדה סברה כי המערער אינו משתף פעולה או מתחזה בתלונותיו היה עליה להעמידו על כך ולבקש תגובתו, משלא עשתה כן אין היא יכולה להסיק כי המערער מתחזה או אינו משתף פעולה.

2.5        אף אם קיימת החלטה מחודש 1/09 אשר לא הוגש עליה ערעור, הרי שמדובר בנכות כללית ועל כן לא ניתן לטעון לקביעה חלוטה.

2.6        יש להחזיר עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש בשים לב לעובדה כי הוועדה לא האמינה למערער, דבר אשר יגרום לוועדה לעמוד מאחורי קביעתה וימנע הענקת נכות למערער.

3.         טענות המשיב:

3.1        למערער קיימת קביעה קודמת מיום 26.1.09 של וועדה לעררים שקבעה לו 10% נכות. במסגרת קביעת אותה וועדה נקבע כי אין למערער סימני פוסט טראומה וכי התלונות והסימנים הנפשיים תואמים מצב של הפרעות והסתגלות במידה קלה בשל מחלה גופנית. מדובר בפגיעה משנת 86 כאשר על ההחלטה מחודש 1/09 לא הוגש ערעור והקביעה בעינה עומדת. לאור קביעה זו דרישת המערער לקביעה לפיה היה על הוועדה לקבוע לאור מסמך רפואי של ד"ר כמאל כי קיימת בעניינו של המערער פוסט טראומה אינה הגיונית בשים לב לקביעת הוועדה החלוטה מ- 1/09.

3.2        הוועדה ערכה למערער בדיקה שתיאורה המלא מופיע בפרוטוקול, הבדיקה תורגמה על ידי אחיו של המערער, אשר לא העלה כל טענה בדבר אי יכולתו לתרגם.

3.3        לעניין האורטופדי הוועדה ערכה למערער בדיקה שנתקלה בהתנגדות אקטיבית בולטת לכל ניסיון תגובה פסיבית. הוועדה התרשמה מחוסר שיתוף פעולה מוחלט ואף התנגדות אקטיבית לעצם הבדיקה. הוועדה התבססה בהחלטתה על צילום וכן ביקשה פענוח בדיקת סי.טי והתייחסה במסגרת ישיבתה הנוספת לפענוח זה וקבעה כי הממצאים ההדמייתיים עומדים בסתירה למגבלה אותה מפגין המערער בעת הבדיקה היא מחזקת את דעת הוועדה על התנגדות אקטיבית לבדיקה.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור.

7.         הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 27.7.10 ציינה הוועדה בפרוטוקול כי המערער הופיע בליווית אביו ובנו וכי בנו משמש כמתורגמן וכן פירטה תלונות המערער לפרוטוקול לפיהן הוא סובל מבעיות וכאבי גב, אינו יכול לכופף הרגל כי מצבו הנפשי גרוע בעבודה אחרי התאונה, כי הוא סובל מכאבי ראש ומחשבות במהלך כל הלילה וכי הוא סגור בבית ואינו יוצא.

8.         הוועדה ציינה בפרוטוקול כי היא עיינה בערער שהוגש על ידי באת כוח המערער, עו"ד עאסי מיום ה- 25.5.10, ביצעה למערער בדיקה מקיפה ופירטה ממצאיה לפרוטוקול כדלקמן:

            " נפשית: בן 50, נשוי + 4, 11 שנות לימוד, למד רתכות/מסגרות 7 שנים, עבדת בהנדסת חימום. נפגע בעבודה ב- 1986, החליק ונפל ונפגע ברגל ימין מאז לא חזר לעבודה. נשוי 13 שנים. ילדיו בני 12, 10, 8, 4.